Post by Eyal Lior on Feb 1, 2017 0:15:35 GMT 2
גרשון כתב:
טוב אז האזנתי למה שהמלצת ולעוד קטע שלך ביוטיוב וגם חשבתי על זה הרבה עם עצמי. סה"כ זה מעניין, אבל יש לי בעיה אחת עיקרית עם ההגדרה הזו של מוסר (לא רק בהקשר של חיות, בעיה כללית יותר). זה יהיה ארוך אבל השקעתי, מקווה שתגיב:
בכל מקרה אני חושב שאני מבין לבד למה לפי ההגדרה שהצעת כריש שאוכל דג אינו מבצע פעולה 'בלתי מוסרית' אלא פעולה 'לא מוסרית' מאחר והכריש לא באמת יכול להעדיף שתהיה כפייה של איסור אכילת דגים מכיוון שהאינסטינקטים ההשרדותיים שלו לא מאפשרים לו להעדיף את זה (חייב לאכול בשביל לשרוד), ולכן לא מדובר בהתנהגות בלתי מוסרית.
אך בכל זאת לא ניתן להגדיר את הפעולה כמוסרית מכיוון שהדג לא יכול להעדיף שיאכלו אותו בגלל האינסטינקטיים ההשרדותיים שלו.
ואם הוא כן יכול להעדיף שיאכלו אותו אז זה אומר שלא מדובר באכילה בכפייה אלא מתוך בחירה של הדג להאכל. ואז למעשה מדובר ב2 התנהגויות שונות שאחת מהן לא מוסרית אך אינה בלתי מוסרית (אכילה בכפייה על הדג)והשנייה מוסרית.
סבבה, הכנסנו גם את החיות כסוכנים מוסריים למודל.
אבל איך מחליטים מה מותר לעשות במסגרת כפיית איסור התנהגויות בלתי מוסרית?
טוב אם אתה באמת מאמין שצריך לפעול לפי המודל שהצעת למוסר, ושכל התנהגות מוסרית היא טובה (או לפחות לא רעה) וכל התנהגות בלתי מוסרית היא רעה, (ושהתנהגויות לא מוסריות הן לא מוגדרות או איפשהו באמצע)אז אתה כנראה תטען שלפי המודל הזה צריך לבדוק מתי התנהגות שנעשת למען כפיית איסור על התנהגות בלתי מוסרית היא התנהגות מוסרית בעצמה ומתי היא נכנסת ל-2 הקטגוריות הנותרות, ולפי זה להחליט האם לגטימי ליישם התנהגות כזו או לא .
טוב אז הנה הבעיה שנובעת מהמודל שהצעת:
כל התנהגות שאיננה מכילה כפייה היא מוסרית.
כל התנהגות שמכילה כפייה (לא כולם יכולים להעדיף אותה), והיא איננה התנהגות הכרחית למניעת כפייה (ובכללי, איננה התנהגות שמישהו חייב להעדיף)היא התנהגות שכולם יכולים להעדיף את איסורה ולכן היא בלתי מוסרית.
עד כאן סבבה כביכול, אבל לפי ההגדרות האלה, ברוב המצבים במציאות כשאדם מתנהג במטרה למנוע/לאסור כפייה, הוא פועל בהתנהגות בלתי מוסרית כל עוד כחלק מפעולתו הוא מבצע התנהגות לא הכרחית למניעת הכפייה שהוא מנסה לאסור.
למשל אם אדם צריך לעצור מחבל ולצורך זה הוא צריך לירות לו באחת הרגליים: גם אם ההתנהגות של "לירות באחת מרגלי המחבל" היא התנהגות הכרחית למען האיסור/מניעה ולכן זו התנהגות שאת איסורה לא כולם יכולים להעדיף מכיוון שקורבנות המחבל חייבים להעדיף שלא יהיה איסור על לירות לו ברגל ולהציל אותם, עדיין ההתנהגות של "לירות ברגל שמאל" או "לירות ברגל ימין" כל אחת לבד היא התנהגות בלתי מוסרית כי מעשית בבחינת כל אחת מההתנהגויות הנ"ל לחוד- אכן כולם יכולים להסכים שלא ירו למחבל ברגל ימין (שיהיה איסור על זה), וכולם יכולים להסכים שלא ירו לו ברגל שמאל (למרות שלא כולם יכולים להסכים שיהיה איסור כללי על לירות למחבל באחת הרגליים).
אתה יכול לטעון שהבעיה שאני מציג היא התחכמות הוא התמקדות במקרים יוצאי דופן שאינם מבטלים את הכלל, ושבדוגמא שלי אפשר פשוט לא לבחון את ההתנהגות של לבחור לירות ברגל ספציפית, אלא רק את ההתנהגות הכוללת של לירות באחת הרגליים.
סבבה, אולי זו דוגמא קלה אבל היא סתם הפשטה של המצבים האמיתיים של איסור כפייה שהם הרבה יותר מסובכים במציאות.
בכל רגע נתון יש לך בחירה בין אין-סוף דרכים למנוע כפייה כלשהי. כלומר גם אם יש לך אוסף של התנהגויות הכרחיות שאתה חייב ליישם על מנת לאסור את הכפייה (למשל אתה חייב לירות באחת הרגליים של המחבל-הכרחי)עדיין הפעולות ה*הכרחיות* (תנאים הכרחיים לביצוע איסור/מניעה)לרוב אינן *מספיקות* (תנאים מספיקים) ליישום האיסור. ולכן יהיו המון בחירות בכל התנהגות למען איסור כפייה, שיהפכו את ההתנהגות להתנהגות שכולם יכולים להסכים לכפות את איסורה, כי כאמור יש בחירה כלומר יש אלטרנטיבות והיא לא הכרחית, ולכן היא התנהגות בלתי מוסרית.
לכן לדעתי אלה לא מקרים יוצאי דופן, אלא בעייה אינהרנטית משמעותית במודל שאתה מציע.
הפתרון ההגיוני היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא לעשות את הכללה דומה למה שעשינו במקרה עם הרגליים של המחבל. כלומר לאחד תחת התנהגות אחת כללית (מקרה כללי)את כל תתי ההתנהגויות (מקרים פרטיים או אלטרנטיבות אפשריות לבחירה)שאינן מכילות פעולות מיותרות, מכילות את כל הפעולות ההכרחיות, ונבדלות זו מזו על ידי בחירה "שרירותית" שונה בין דרכים שונות לאסור את הכפייה(למשל בחירה שרירותית בין רגל ימין לשמאל).
כך ההתנהגות הכללית תמיד תהיה "לא מוסרית" במקום ההתנהגויות עצמן (מקרים פרטיים)שיהיו בפועל *בלתי* מוסריות.
אבל הבעיה היא שברוב המקרים לא מדובר בבחירה שרירותית (לעומת בחירת רגל בין 2 רגליים זהות בריאותית של גוף סימטרי), אלא בחירה עם משמעות- למשל בחירה בין לירות למחבל בראש לבין לירות לו ברגל (למשל במצב שבו הפעולה ה*הכרחית* היחידה היא לירות למחבל בגוף במקום שיפיל אותו, והמיקום המדוייק בגוף הוא נתון לבחירה).
לפי המודל המקורי שהצעת- גם לירות למחבל בראש וגם לירות לו ברגל, שתיהן התנהגויות בלתי מוסריות.
לפי התיקון שאני הצעתי לבעיה שהעלתי- שתיהן פעולות לא מוסריות ,אך אינן בלתי מוסריות, ולכן אין באמת איך להבדיל בין חומרתן.
עכשיו זה לא נורא כשמדובר במחבל, אבל המצב יהיה הרבה יותר בעייתי אם למשל מדובר על לעצור אדם שמנסה לגנוב עט.
אם למשל יש מצב שבו יש לבחור בין 1. לירות בראש לאדם שמנסה לגנוב עט לבין 2. לרוץ ולתפוס אותו (שתי הפעולות מספיקות אך אף אחת מהן לא הכרחית)- ההגדרות שלך לא מאפשרות להבדיל בין 2 הבחירות: במודל המקורי שלך- שתיהן 'בלתי מוסריות', בתיקון שהצעתי- שתיהן 'לא מוסריות', כך שבכל מקרה שתיהן נמצאות באותה קטגוריה.
לכן בסופו של דבר על מנת לקבוע שעדיף לרוץ לתפוס את גנב העט מאשר לירות לו בראש, אתה חייב להחליט את זה על סמך התפיסה הסובייקטיבית שלך. אין שום דבר במודל האובייקטיבי שלך שלפיו עדיף לגרום נזק מינמלי בזמן איסור כפייה. אמנם הקורבן של הנזק מעדיף שיתפסו אותו מאשר שירו לו בראש, אבל ההעדפה שלו אינה רלוונטית מכיוון שבכל מקרה יישום האיסור יתבצע למרות ההעדפה שלו (אחרת לא מדובר על יישום איסור אם אין מי שמנסה לעבור על האיסור ).
התשובה שלי:
“איך מחליטים מה מותר לעשות במסגרת כפיית איסור התנהגויות בלתי מוסריות?"--נתחיל מלהחליף את המילים "בלתי מוסריות" ב-"שאת כפיית איסורן כולם יכולים להעדיף". עכשיו ה נהיה יותר ברור: מה שמותר זה כל דבר חוץ מהתנהגויות שאת כפיית איסורן כולם יכולים להעדיף. האם כולם יכולים להעדיף גניבה? לא. האם כולם יכולים להעדיף לא לגנוב? כן.
כפייה היא בלתי מוסרית, אבל כפיית הכלל "לא לכפות" היא כן מוסרית, לכן הגנה עצמית או על אחרים היא מוסרית וכולם יכולים להעדיף אותה. הוא אמנם לא יעדיף אותה, אבל הוא יכול וזה מה שחשוב. קח למשל "אונס" או "גניבה", אלו התנהגויות שטכנית אי אפשר שכולם יעדיפו אותן מאחר ואם קורבן האונס מעדיף להיאנס זה לא אונס ואם קורבן הגניבה מעדיף שיקחו לו את הרכוש זה לא גניבה זה נתינה.
אני לא ממש בטוח שהבנתי את השאלה לגבי רגל שמאל או רגל ימין, שניהן זהות ואם אתה יורה במטרה לכפות עליו "לא לכפות" את עצמו על אחרים, הרי זה הגנה עצמית, כלומר התנהגות שאפילו הוא יכול להעדיף. כאשר אנחנו בוחנים "אונס" או "גניבה" למשל, אנחנו בוחנים את ההתנהגות של איש אחד ואת ההשפעה על אחרים, ואת ההעדפה האפשרית שלהם. כאשר אתה בוחן דילמה עם מחבל שתוקף ואיש טוב שבא להגן על אנשים, יש לך פה שתי דילמות נפרדות. הירי ברגל להגנה יתרחש רק אם התוקף יתקוף, לכן הוא יכול להעדיף כפיית "לא לכפות" אם הוא לא עושה כלום. זה לא שכופים עליו לתקוף.
חשוב לזכור שהסיבה שאנחנו רוצים לבדוק את התנאי הזה היא בכדי לבדוק את התוקף של הצעות או טענות מוסריות, כמו למשל: "אסור לגנוב!" ולמשל "אסור לירות באנשים" שהמשמעות היא "מותר לכפות את הכלל לא-לירות-באנשים". טכנית, כולם יכולים להעדיף את זה אז זו טענה ברת תוקף. עכשיו שמחבל מתחיל לירות באנשים, הוא הופך לזה שמותר לכפות עליו להפסיק. אי אפשר וזה לא נכון לבחון את היחס כלפיו מבלי להתייחס לפעולה שהוא באמצע ביצועה.
הדילמה שהצעת היא לא התחכמות או מקרה יוצא דופן, שכן כמעט כל מקרה של תוקפנות מלווה במקרה של התגוננות. אז האם לירות למחבל ברגל, ביד, בבטן או בראש? כמובן שהשיקול הראשון הוא לנטרל בכל מחיר. אם יש לו רק סכין והוא רחוק, מספיק ברגל. אם זה קרוב, להרוג. זו התנהגות שכולם יכולים להעדיף. מוסר קשור מאוד למידת היכולת להימנע. אז למשל אם מישהו גונב מסטיק ואתה מוציא אקדח ואומר לו תחזיר והוא מחייך ובורח ואתה מפוצץ לו את הראש? ….. התשובה היא שזה בכלל לא קשור. התיאוריה של התנהגויות שכולם יכולים להעדיף באה להגדיר התנהגות כמוסרית או לא--היא לא שיטה לבחון מקרים מהמציאות עם כל מני נסיבות מיוחדות. אנחנו תמיד בוחנים התנהגות מבלי התייחסות לנסיבות וכך קובעים מה טיבה של אותה התנהגות. אחרי שאנחנו יודעים מה טיבה, אפשר לבחון מקרים ונסיבות פרטניות, ואז באה לביטוי מידת היכולת להימנע. אז ירי ברגל שמאל או ימין… זה כבר מעבר לתיאוריה המוסרית של לא לירות באנשים. אם ילד גונב מסטיק והמוכר יורה לו בביצים, זה די רע… אבל זה לא מפריך את התאוריה שאסור לגנוב ומותר לכפות "לא לגנוב". איך וכמה זה כבר מעבר לתיאוריה, זה יישום.
אז לסיכום: לירות במחבל (ברגל או בראש) כאשר זה נעשה על מנת לכפות עליו לא לירות באנשים -- זו התנהגות מוסרית (חיובית), שכן אתה באופן פעיל מונע מעשים בלתי מוסריים (באופן פעיל זה בשונה מ-"הצלתי היום בחורה מאונס… התאפקתי"). אני מניח שגם לתת אוכל לנזקקים נופל תחת התנהגות מוסרית חיובית, למרות שאני לא יכול כרגע, בשעת לילה מאוחרת מידי להתפלסף גם על זה.
אם כולם יכולים להעדיף כפיית איסור כפייה (אני יודע איך זה נשמע למי שלא התעמק במשמעות של זה...) אז בטח שהכפייה הטובה חייבת להיות מוגדרת כמה שנחוץ ואפשרי ולא יותר מזה. אז כן יש פה משמעות אחת והיא שיש לגרום נזק מינימלי. מזכיר שוב שמדובר במסגרת לבחינת התוקף של תיאוריות מוסריות (תיאוריה מוסרית: "אסור לרצוח" או "כולם חייבים לשלם לי דמי כיס") ולא שיטה לבחינת מקרים ויישום. אם מצאנו שאונס זו התנהגות בלתי מוסרית, זה לא משנה מה עכשיו אנס כלשהו חושב או מעדיף בזמן ביצוע זממנו, טיב ההתנהגות יכול להיקבע ללא נסיבות או מישהו או משהו ספציפי, והבחירה של אדם בהתנהגות כזו או אחרת איננה משנה את המוסר שנקבע לחלוטין על פי לוגיקה מבלי שום קשר למתי מי ומה.
טוב אז האזנתי למה שהמלצת ולעוד קטע שלך ביוטיוב וגם חשבתי על זה הרבה עם עצמי. סה"כ זה מעניין, אבל יש לי בעיה אחת עיקרית עם ההגדרה הזו של מוסר (לא רק בהקשר של חיות, בעיה כללית יותר). זה יהיה ארוך אבל השקעתי, מקווה שתגיב:
בכל מקרה אני חושב שאני מבין לבד למה לפי ההגדרה שהצעת כריש שאוכל דג אינו מבצע פעולה 'בלתי מוסרית' אלא פעולה 'לא מוסרית' מאחר והכריש לא באמת יכול להעדיף שתהיה כפייה של איסור אכילת דגים מכיוון שהאינסטינקטים ההשרדותיים שלו לא מאפשרים לו להעדיף את זה (חייב לאכול בשביל לשרוד), ולכן לא מדובר בהתנהגות בלתי מוסרית.
אך בכל זאת לא ניתן להגדיר את הפעולה כמוסרית מכיוון שהדג לא יכול להעדיף שיאכלו אותו בגלל האינסטינקטיים ההשרדותיים שלו.
ואם הוא כן יכול להעדיף שיאכלו אותו אז זה אומר שלא מדובר באכילה בכפייה אלא מתוך בחירה של הדג להאכל. ואז למעשה מדובר ב2 התנהגויות שונות שאחת מהן לא מוסרית אך אינה בלתי מוסרית (אכילה בכפייה על הדג)והשנייה מוסרית.
סבבה, הכנסנו גם את החיות כסוכנים מוסריים למודל.
אבל איך מחליטים מה מותר לעשות במסגרת כפיית איסור התנהגויות בלתי מוסרית?
טוב אם אתה באמת מאמין שצריך לפעול לפי המודל שהצעת למוסר, ושכל התנהגות מוסרית היא טובה (או לפחות לא רעה) וכל התנהגות בלתי מוסרית היא רעה, (ושהתנהגויות לא מוסריות הן לא מוגדרות או איפשהו באמצע)אז אתה כנראה תטען שלפי המודל הזה צריך לבדוק מתי התנהגות שנעשת למען כפיית איסור על התנהגות בלתי מוסרית היא התנהגות מוסרית בעצמה ומתי היא נכנסת ל-2 הקטגוריות הנותרות, ולפי זה להחליט האם לגטימי ליישם התנהגות כזו או לא .
טוב אז הנה הבעיה שנובעת מהמודל שהצעת:
כל התנהגות שאיננה מכילה כפייה היא מוסרית.
כל התנהגות שמכילה כפייה (לא כולם יכולים להעדיף אותה), והיא איננה התנהגות הכרחית למניעת כפייה (ובכללי, איננה התנהגות שמישהו חייב להעדיף)היא התנהגות שכולם יכולים להעדיף את איסורה ולכן היא בלתי מוסרית.
עד כאן סבבה כביכול, אבל לפי ההגדרות האלה, ברוב המצבים במציאות כשאדם מתנהג במטרה למנוע/לאסור כפייה, הוא פועל בהתנהגות בלתי מוסרית כל עוד כחלק מפעולתו הוא מבצע התנהגות לא הכרחית למניעת הכפייה שהוא מנסה לאסור.
למשל אם אדם צריך לעצור מחבל ולצורך זה הוא צריך לירות לו באחת הרגליים: גם אם ההתנהגות של "לירות באחת מרגלי המחבל" היא התנהגות הכרחית למען האיסור/מניעה ולכן זו התנהגות שאת איסורה לא כולם יכולים להעדיף מכיוון שקורבנות המחבל חייבים להעדיף שלא יהיה איסור על לירות לו ברגל ולהציל אותם, עדיין ההתנהגות של "לירות ברגל שמאל" או "לירות ברגל ימין" כל אחת לבד היא התנהגות בלתי מוסרית כי מעשית בבחינת כל אחת מההתנהגויות הנ"ל לחוד- אכן כולם יכולים להסכים שלא ירו למחבל ברגל ימין (שיהיה איסור על זה), וכולם יכולים להסכים שלא ירו לו ברגל שמאל (למרות שלא כולם יכולים להסכים שיהיה איסור כללי על לירות למחבל באחת הרגליים).
אתה יכול לטעון שהבעיה שאני מציג היא התחכמות הוא התמקדות במקרים יוצאי דופן שאינם מבטלים את הכלל, ושבדוגמא שלי אפשר פשוט לא לבחון את ההתנהגות של לבחור לירות ברגל ספציפית, אלא רק את ההתנהגות הכוללת של לירות באחת הרגליים.
סבבה, אולי זו דוגמא קלה אבל היא סתם הפשטה של המצבים האמיתיים של איסור כפייה שהם הרבה יותר מסובכים במציאות.
בכל רגע נתון יש לך בחירה בין אין-סוף דרכים למנוע כפייה כלשהי. כלומר גם אם יש לך אוסף של התנהגויות הכרחיות שאתה חייב ליישם על מנת לאסור את הכפייה (למשל אתה חייב לירות באחת הרגליים של המחבל-הכרחי)עדיין הפעולות ה*הכרחיות* (תנאים הכרחיים לביצוע איסור/מניעה)לרוב אינן *מספיקות* (תנאים מספיקים) ליישום האיסור. ולכן יהיו המון בחירות בכל התנהגות למען איסור כפייה, שיהפכו את ההתנהגות להתנהגות שכולם יכולים להסכים לכפות את איסורה, כי כאמור יש בחירה כלומר יש אלטרנטיבות והיא לא הכרחית, ולכן היא התנהגות בלתי מוסרית.
לכן לדעתי אלה לא מקרים יוצאי דופן, אלא בעייה אינהרנטית משמעותית במודל שאתה מציע.
הפתרון ההגיוני היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא לעשות את הכללה דומה למה שעשינו במקרה עם הרגליים של המחבל. כלומר לאחד תחת התנהגות אחת כללית (מקרה כללי)את כל תתי ההתנהגויות (מקרים פרטיים או אלטרנטיבות אפשריות לבחירה)שאינן מכילות פעולות מיותרות, מכילות את כל הפעולות ההכרחיות, ונבדלות זו מזו על ידי בחירה "שרירותית" שונה בין דרכים שונות לאסור את הכפייה(למשל בחירה שרירותית בין רגל ימין לשמאל).
כך ההתנהגות הכללית תמיד תהיה "לא מוסרית" במקום ההתנהגויות עצמן (מקרים פרטיים)שיהיו בפועל *בלתי* מוסריות.
אבל הבעיה היא שברוב המקרים לא מדובר בבחירה שרירותית (לעומת בחירת רגל בין 2 רגליים זהות בריאותית של גוף סימטרי), אלא בחירה עם משמעות- למשל בחירה בין לירות למחבל בראש לבין לירות לו ברגל (למשל במצב שבו הפעולה ה*הכרחית* היחידה היא לירות למחבל בגוף במקום שיפיל אותו, והמיקום המדוייק בגוף הוא נתון לבחירה).
לפי המודל המקורי שהצעת- גם לירות למחבל בראש וגם לירות לו ברגל, שתיהן התנהגויות בלתי מוסריות.
לפי התיקון שאני הצעתי לבעיה שהעלתי- שתיהן פעולות לא מוסריות ,אך אינן בלתי מוסריות, ולכן אין באמת איך להבדיל בין חומרתן.
עכשיו זה לא נורא כשמדובר במחבל, אבל המצב יהיה הרבה יותר בעייתי אם למשל מדובר על לעצור אדם שמנסה לגנוב עט.
אם למשל יש מצב שבו יש לבחור בין 1. לירות בראש לאדם שמנסה לגנוב עט לבין 2. לרוץ ולתפוס אותו (שתי הפעולות מספיקות אך אף אחת מהן לא הכרחית)- ההגדרות שלך לא מאפשרות להבדיל בין 2 הבחירות: במודל המקורי שלך- שתיהן 'בלתי מוסריות', בתיקון שהצעתי- שתיהן 'לא מוסריות', כך שבכל מקרה שתיהן נמצאות באותה קטגוריה.
לכן בסופו של דבר על מנת לקבוע שעדיף לרוץ לתפוס את גנב העט מאשר לירות לו בראש, אתה חייב להחליט את זה על סמך התפיסה הסובייקטיבית שלך. אין שום דבר במודל האובייקטיבי שלך שלפיו עדיף לגרום נזק מינמלי בזמן איסור כפייה. אמנם הקורבן של הנזק מעדיף שיתפסו אותו מאשר שירו לו בראש, אבל ההעדפה שלו אינה רלוונטית מכיוון שבכל מקרה יישום האיסור יתבצע למרות ההעדפה שלו (אחרת לא מדובר על יישום איסור אם אין מי שמנסה לעבור על האיסור ).
התשובה שלי:
“איך מחליטים מה מותר לעשות במסגרת כפיית איסור התנהגויות בלתי מוסריות?"--נתחיל מלהחליף את המילים "בלתי מוסריות" ב-"שאת כפיית איסורן כולם יכולים להעדיף". עכשיו ה נהיה יותר ברור: מה שמותר זה כל דבר חוץ מהתנהגויות שאת כפיית איסורן כולם יכולים להעדיף. האם כולם יכולים להעדיף גניבה? לא. האם כולם יכולים להעדיף לא לגנוב? כן.
כפייה היא בלתי מוסרית, אבל כפיית הכלל "לא לכפות" היא כן מוסרית, לכן הגנה עצמית או על אחרים היא מוסרית וכולם יכולים להעדיף אותה. הוא אמנם לא יעדיף אותה, אבל הוא יכול וזה מה שחשוב. קח למשל "אונס" או "גניבה", אלו התנהגויות שטכנית אי אפשר שכולם יעדיפו אותן מאחר ואם קורבן האונס מעדיף להיאנס זה לא אונס ואם קורבן הגניבה מעדיף שיקחו לו את הרכוש זה לא גניבה זה נתינה.
אני לא ממש בטוח שהבנתי את השאלה לגבי רגל שמאל או רגל ימין, שניהן זהות ואם אתה יורה במטרה לכפות עליו "לא לכפות" את עצמו על אחרים, הרי זה הגנה עצמית, כלומר התנהגות שאפילו הוא יכול להעדיף. כאשר אנחנו בוחנים "אונס" או "גניבה" למשל, אנחנו בוחנים את ההתנהגות של איש אחד ואת ההשפעה על אחרים, ואת ההעדפה האפשרית שלהם. כאשר אתה בוחן דילמה עם מחבל שתוקף ואיש טוב שבא להגן על אנשים, יש לך פה שתי דילמות נפרדות. הירי ברגל להגנה יתרחש רק אם התוקף יתקוף, לכן הוא יכול להעדיף כפיית "לא לכפות" אם הוא לא עושה כלום. זה לא שכופים עליו לתקוף.
חשוב לזכור שהסיבה שאנחנו רוצים לבדוק את התנאי הזה היא בכדי לבדוק את התוקף של הצעות או טענות מוסריות, כמו למשל: "אסור לגנוב!" ולמשל "אסור לירות באנשים" שהמשמעות היא "מותר לכפות את הכלל לא-לירות-באנשים". טכנית, כולם יכולים להעדיף את זה אז זו טענה ברת תוקף. עכשיו שמחבל מתחיל לירות באנשים, הוא הופך לזה שמותר לכפות עליו להפסיק. אי אפשר וזה לא נכון לבחון את היחס כלפיו מבלי להתייחס לפעולה שהוא באמצע ביצועה.
הדילמה שהצעת היא לא התחכמות או מקרה יוצא דופן, שכן כמעט כל מקרה של תוקפנות מלווה במקרה של התגוננות. אז האם לירות למחבל ברגל, ביד, בבטן או בראש? כמובן שהשיקול הראשון הוא לנטרל בכל מחיר. אם יש לו רק סכין והוא רחוק, מספיק ברגל. אם זה קרוב, להרוג. זו התנהגות שכולם יכולים להעדיף. מוסר קשור מאוד למידת היכולת להימנע. אז למשל אם מישהו גונב מסטיק ואתה מוציא אקדח ואומר לו תחזיר והוא מחייך ובורח ואתה מפוצץ לו את הראש? ….. התשובה היא שזה בכלל לא קשור. התיאוריה של התנהגויות שכולם יכולים להעדיף באה להגדיר התנהגות כמוסרית או לא--היא לא שיטה לבחון מקרים מהמציאות עם כל מני נסיבות מיוחדות. אנחנו תמיד בוחנים התנהגות מבלי התייחסות לנסיבות וכך קובעים מה טיבה של אותה התנהגות. אחרי שאנחנו יודעים מה טיבה, אפשר לבחון מקרים ונסיבות פרטניות, ואז באה לביטוי מידת היכולת להימנע. אז ירי ברגל שמאל או ימין… זה כבר מעבר לתיאוריה המוסרית של לא לירות באנשים. אם ילד גונב מסטיק והמוכר יורה לו בביצים, זה די רע… אבל זה לא מפריך את התאוריה שאסור לגנוב ומותר לכפות "לא לגנוב". איך וכמה זה כבר מעבר לתיאוריה, זה יישום.
אז לסיכום: לירות במחבל (ברגל או בראש) כאשר זה נעשה על מנת לכפות עליו לא לירות באנשים -- זו התנהגות מוסרית (חיובית), שכן אתה באופן פעיל מונע מעשים בלתי מוסריים (באופן פעיל זה בשונה מ-"הצלתי היום בחורה מאונס… התאפקתי"). אני מניח שגם לתת אוכל לנזקקים נופל תחת התנהגות מוסרית חיובית, למרות שאני לא יכול כרגע, בשעת לילה מאוחרת מידי להתפלסף גם על זה.
אם כולם יכולים להעדיף כפיית איסור כפייה (אני יודע איך זה נשמע למי שלא התעמק במשמעות של זה...) אז בטח שהכפייה הטובה חייבת להיות מוגדרת כמה שנחוץ ואפשרי ולא יותר מזה. אז כן יש פה משמעות אחת והיא שיש לגרום נזק מינימלי. מזכיר שוב שמדובר במסגרת לבחינת התוקף של תיאוריות מוסריות (תיאוריה מוסרית: "אסור לרצוח" או "כולם חייבים לשלם לי דמי כיס") ולא שיטה לבחינת מקרים ויישום. אם מצאנו שאונס זו התנהגות בלתי מוסרית, זה לא משנה מה עכשיו אנס כלשהו חושב או מעדיף בזמן ביצוע זממנו, טיב ההתנהגות יכול להיקבע ללא נסיבות או מישהו או משהו ספציפי, והבחירה של אדם בהתנהגות כזו או אחרת איננה משנה את המוסר שנקבע לחלוטין על פי לוגיקה מבלי שום קשר למתי מי ומה.