Post by rasmatan on Jan 26, 2015 17:17:25 GMT 2
אז הסאגה הבירוקרטית המייגעת והארוכה הזאת התחילה בלילה ירושלמי קר, לאחר שאני ושותפי לדירה דאז שברנו ת'ראש שעות על מאיפה נביא איזה משהו נחמד לשרוף בערב.
כשסופסוף הצלחנו להתארגן על איזה בוף סיגריה בזוי במחיר מופרך והיינו כבר בדרך הביתה לעשות שתיים וללכת לישון, עצרו אותנו באיזה מחסום דרכים רנדומלי, מצאו את הבוף האומלל ולקחו אותי לתחנה.
ובתחנה, הנוהל הרגיל, קצת דאחקות עם הפסיכים האלה, קצת שאלות על איך לא נשבר להם כבר הזין מלשחק בקקי הזה, ואז חקירה, ו"מאיפה החומר?", מהסודנים חביבי ;-)
יצאתי משם והלכתי הביתה שמח וטוב לב כמאמר הפתגם, חוץ מהבאסה הקטנה הזאת.
ועוברים הימים בסבבה, והכל רגוע ונחמד, ופתאום, חצי שנה בערך אחרי הסיפור הזה, נוחת לי בתא דואר מסמך רשמי הנושא את הכותרת "כתב אישום" ובו מסופר איך גוף הזוי ומפוקפק שנקרא "מדינת ישראל" החליט שאני חייב להתייצב בבית משפט בגלל אותה תקרית.
אותו גוף, באדיבותו הרבה, טרח אפילו לציין שאם אני לא יכול להרשות לעצמי, אני זכאי להגנה, על חשבונו כמובן, ואני רק צריך ללכת לאיזה מוסד פסיכוטי אחר שנקרא "הסנגוריה הציבורית".
כמו ה"אזרח" הנאמן שהייתי אז, לקחתי יום חופש מהעבודה ועליתי לעיר הקודש לברר מה בעצם אומר כל העסק הזה, מה מגיע לי ומה אני חייב למי.
הם מינו לי עורך דין והבטיחו ליצור קשר, אז יצאתי משם רגוע, בטוח ששלומי הטוב מופקד בידיים נאמנות.
הזמן עובר, מועד הדיון מתקרב, ואין שום אות חיים מהסנגוריה. התקשרתי אליהם והם הסבירו לי בנימוס שמכיוון שזהו "יום הקראות מרוכז" יעמוד שם עו"ד ציבורי שייצג כמה וכמה נאשמים כדי שנוכל לסיים את ההליך כמה שיותר מהר. בתמימותי שאלתי מתי אוכל להיפגש עם העורך דין המדובר, שנעבור ביחד על התיק ונראה מה קו ההגנה שלנו, כמו שרואים בסרטים וכל זה, והם, שוב באותו טון מנומס, מסבירים לי באדיבות אין קץ שאני אוכל לעבור איתו על כל זה לאחר הדיון. "לאחר הדיון?" שאלתי, מבולבל. והם הסבירו לי שכן, ככה זה עובד אצלם.
בייאושי החלטתי לפנות לעורך דין פרטי ומכיוון שפניתי אליו דרך חבר הוא עשה לי מחיר מאוד "ידידותי" שגרם לארנק שלי להתקף לב קל. אמרתי לעצמי שאין ברירה, ואני חייב להגן על עצמי כיאות מפני הפסיכופטים האלה, והרי החופש שלי חשוב עשרות מונים יותר מאשר כמה אלפי שקלים שקרעתי בשבילם ת'תחת חודשים, לא?
העורך דין הזה גם איכזב, ולא הופיע לכמה דיונים, משאיר לי הוראות מה להגיד ולמי ומתי ולהתקשר אליו אם משהו לא מסתדר אבל הוא עונה אחת לשבע שיחות, קיבינימאט, ומי בכלל עושה טלפונים מתוך אולם של בית משפט?
אז התייאשתי, ובינתיים הצטבר לו עוד כתב אישום, וממעמקי מעצר בית (על קצת עשב, אלא מה) נזכרתי באתר מסתורי שנתקלתי בו שנים קודם שמתעסק בנושאים כאלה.
נכנסתי לאתר האגודה למלחמה בבירוקרטיה וישבתי לילה שלם פעור פה מול המסך, בולע בשקיקה כל פיסת אינפורמציה שאני רק יכול. למחרת הגדלתי לעשות והתקשרתי לאייל, שבאורח פלא המספר שלו אפילו היה שמור אצלי בטלפון מהתקופה שבה התייעצתי איתו לגבי איך לצאת מהצבא.
אז דיברנו קצת והוא הסביר לי כמה פרטים וקבענו להיפגש לקפה ושיחה יותר מעמיקה בנושא כשאשתחרר מהמעצר בית, ובינתיים שלח לי עוד המון חומר אחר.
אחרי שהשתחררתי קפצתי אליו לביקור שבו למדתי הרבה מאוד, והתחיל אצלי שינוי משמעותי בתפיסה של כל המשחק המשפטי הזה.
החלטתי לפטר את העורך דין, ולנסות לייצג את עצמי עם השיטה שהאגודה למלחמה בבירוקרטיה מציעה. אז למדתי המון את החומר, יגעתי והתאמצתי מאוד בשביל להבין את ההיגיון שעומד מאחורי כל זה, וגיליתי עולם חדש לגמרי. ובתוך העולם החדש הזה יכולתי להתמודד בעצמי עם המכות שהבירוקרטים המשוגעים האלה מנסים להנחית עליי.
אז הגעתי לדיון (החמישי בערך באותו תיק) חמוש בערימות של שאלות וחצי טון ביטחון עצמי מזוייף, נעמדתי על הדוכן ושאלתי את השופט אם יש לו ראיות לכך שיש לו סמכות.
בחצי המשפט הקול שלי נשבר מהלחץ והשופט הרים גבה, בלבל את המוח על איזה חוק שאומר משהו שאומר שאני מחוייב להם מאיזשהי סיבה, ואז פתאום נכנס הסניגור הציבורי שפוטר מתפקידו חודשים קודם, דיבר איתי על מה אני לעזאזל עושה, וגם על תיקים אחרים, ואז דיבר עם השופט על תיקים אחרים שלי ובזמן שאני לחוץ לגמרי, מבולבל ממה שקורה פה ולא מבין בכלל מה לעשות, שניהם הסבירו לי (שוב באדיבות מנומסת כל כך שבא לרסק להם את השיניים) שאם אני לא מודה מייד אני ככל הנראה אקבל עונש גדול הרבה יותר, ושגם ככה יש אזהרת מאסר בתיק הזה, והתובעת ממליצה על מאסר בפועל (בשביל פחות מגרם, כן?), ואז השופט שאל שוב אם אני מודה באשמה, ואני מתוך כל הטירוף הזה איכשהו הצלחתי לגייס מספיק שפיות כדי לומר שאני מודה בעובדות, שהחזקתי חשיש באותה סיטואציה, אבל לא מודה בשום אשמה.
והשופט רשם את הודאתי, אבל החליט לא להרשיע אותי כי הוא קובע דחייה, וממנה לי את הסניגור המופרע שנכנס באמצע, שייצג אותי, ואני צריך להיפגש עם הפסיכופט המעונב לשיחת "יחסינו לאן".
אז התקשרתי לאייל והסברתי לו את המצב, ואז הגשנו בקשה למחיקת ההודאה, שנגבתה בתנאי לחץ ותחת איומים, והתנגדות למינוי סניגור, בגלל שאני יכול לייצג את עצמי ולהגן על עצמי, וחזרנו לתרגל וללמוד.
והגיע המועד של הדיון הדחוי, והגענו גם לשם, וגם שם היו לי כמה בעיות של ביטחון עצמי ובלקאאוטים, אבל בסופו של דבר סיימנו את זה בכך שהסניגור ממליץ לי לגשת לאבחון פסיכיאטרי רק בגלל שאני לא מעוניין בשירותים המפוקפקים שלו, השופט משחרר את הסנגוריה מייצוג בתיק הזה וקובע שוב דחייה, ומתחייב להקדיש חצי שעה לדיון כולל ומקיף בבקשות שהגשתי.
יצאנו משם בתקווה לקמצוץ של הגינות בתוך קרקס הרשע הזה.
וכך, מאותה נקודת הנחה ש"כבוד" בית המשפט יעמוד בדיבורו, חזרנו לתרגל את החומר, וניגשנו לדיון הבא באופטימיות יחסית.
ולהלן, תמליל הדיון, עם הערות ביניים בסוגריים-
שופט: ...קיצר הסניגוריה שוחררה מהדיון
אני: שוחררה כן
שופט: הסנגוריה שוחררה מהדיון, אז בעצם יש דיון בכפוף לטענות משפטיות שהובעו ב.. שנכתבו בסיכומים משפטיים שהועברו בעל פה... אה.. בכתב, סליחה, אבקש את תגובתך לעניין הזה.
אני: תגובתי היא... (טעות ראשונה - הייתי צריך כבר להתנגד ולומר שלא העליתי שום טענה, רק שאלתי לגבי טענות של התובעת)
שופט: תגובתו (מתכוון לתובע), אתה את שלך כבר נתת בכתב.
תובע: אה.... ביקשתי להרשיע אדוני? (שימו לב להתרפסות)
שופט: אהה... לא כי מה שאמרנו בפעם הקודמת שהוא הודה ובעצם הלכנו לטענות משפטיות. יש לכם את הטענות האלה בכתב, ביקשתי שיעבירו לכם, אני מקווה שהעבירו, אה... תגובתך?
תובע: יש פה... אני מבקש אה... לעניין הטענות המשפטיות של הנאשם אני מפנה אותו לחוק סדר הדין הפלילי ולחוק העונשין הוא מוזמן כמובן לפנות וללמוד משפטים בשנה א' שבה כל הרלוונטיות לגבי סמכות מקומית ועניינית נידון, אני סבור כי על אף טענות הנאשם לפסול בכתב או אה... האישום, כמובן שכתב האישום מגלה עילות, לאור הודאתו אני מבקש להרשיעו ולטעון לעונש.
(טעות שנייה - הייתי צריך להתנגד ולומר שקודם כל צריך, כמו שהשופט התחייב, לקיים דיון בבקשה שלי למחיקת ההודאה. ודבר שני, גם אם הודיתי, תחת לחץ רב ואיומים, הודיתי בעובדה אחת בלבד מתוך מכלול שלם של עובדות הדרושות להגדרת "עבירה". בשום פנים ואופן לא הודיתי, ולא התכוונתי להודות, בכל האשמה ובכל רכיבי העבירה)
אני: טוב, אז בדיון הקודם אתה אמרת (השופט) שעכשיו אנחנו נדון בבקשות שהגשתי, בבקשה למחיקת כתב האישום וביטול התיק...
שופט: זה בעצם הטענות שכתבת בכתב.
(טעות שלישית - נלחצתי לענות מהר והתחלתי לאלתר במקום לחשוב על זה רגע)
אני: הטענה שלי היא שלתובע חסרות ראיות שמבססות את סמכות בית המשפט לדון בתיק הזה הגשתי כבר בקשה לגילוי ראיות, והיא לא נענתה.
שופט: בסדר אתה יכול לשבת
אני: אוקיי אבל מה..?
שופט: עכשיו סוגר ת'תיק. הכרעת דין - ביום ה28.09.14 הודה הנאשם במיוחס לו מבחינה עובדתית בכתב האישום...
אני: אני מתנגד
שופט + תובע: שב שב בבקשה, שב שב שב שב!!!!
אני: אני מתנגד! אני לא הודיתי!
שופט: שב שב
תובע: יש החלטה..
אני: מה זה יש החלטה?? אני לא הודיתי!!
שופט: הודה הנאשם במיוחס לו בכתב האישום "הודיתי בכך שהחזקתי את הסם, הודיתי בעובדות."
בדיון זה הבהרתי לנאשם שוב ושוב את חשיבות הייצוג המשפטי, אך הנאשם סירב להמשיך ולהיות מיוצג. המאשימה, ביקשה, מבקשת סליחה, להרשיע את הנאשם על סמך הודאתו, ואילו הנאשם מציג מסמך ובו טענותיו הקשורות בסמכות מקומית ועניינית של בית המשפט לדון בו, לדון בעניינו.
עיינתי בכתב האישום אשר בעובדותיו הודה הנאשם וראיתי כי העבירה אשר בעובדותיה הודה, נעברה ביום 06.01.13 ברחוב עמק הארזים בירושלים, ואשר לפיו החזיק הנאשם בחשיש במשקל 0.93 גרם וזאת בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.
מועד העבירה מראה כי לא חלה התיישנות בעניינה, מקום ביצועה של העבירה מלמד כי ישנה סמכות מקומית לדון בעבירה זו בבית משפט השלום בירושלים, וסוג העבירה מראה כי הסמכות העניינית נתונה אף היא לבית משפט השלום בירושלים.
בנסיבות אלה, אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו. עכשיו אפשר לעבור לטיעונים לעונש, בבקשה מר בינשטוק.
תובע: הנאשם יליד 1993 ללא עבר פלילי. לאור נסיבות כתב האישום אבקש להטיל עליו מאסר על תנאי וקנס.
שופט: (אליי) בבקשה תציג את טיעוניך לעונש.
אני: בדיון הקודם אתה (פונה לשופט) קבעת שנקיים דיון בבקשות שלי. לא התקיים כאן שום דיון, וסתם התקדמת לגזר דין. אני מבקש לבטל את גזר הדין ולקיים דיון בבקשות שלי.
שופט: דיון בטענותיו הכתובות של הנאשם התקיים, הטענות קיבלו את תגובת הצד שכנגד, לאחר מכן ניתנה הכרעת דין בהתאם לטענות אלו.
(אליי) אתה מקבל הזדמנות אחרונה לטעון לעונש, יש לך 3 דקות.
אני (מבולבל): אין שום סיבה שאני אקבל בכלל איזשהו עונש מכיוון שהתובעת לא הציגה בפניי ראיות המוכיחות שיש סמכות מעליי ושפקודת הסמים חלה עליי. בהיעדר ראיות כאלה, (כאן התחלתי לגמגם קלות) נראה שהתובעת מתכננת להסתמך על כך שהשופט יקבע שהיא לא צריכה להציג הוכחות כאלה, לכן אין שום סיבה שאקבל איזשהו עונש.
שופט: גזר הדין - הנאשם הורשע על פי הכרעת הדין בהחזקה ושימוש עצמי של 0.93 גרם של סם מסוכן מסוג חשיש.
המאשימה עותרת לענישה של מאסר מותנה וקנס.
הנאשם סבור כי לבית המשפט אין סמכות לדון בעניינו ועל כן הוא כופר בעצם קיומו של משפט זה ובעצם הסמכות לקיימו.
הערך המוגן בענייננו הוא הרחקת החומרים האסורים לשימוש מהציבור בשל הנזק העלול להיגרם מהם.
נסיבות העבירה, הכוללות את כמות הסם, סוגו והדרך בה הוחזק מביאים למסקנה כי המתחם ההולם לענישה צריך לעמוד בין מאסר מותנה למאסר קצר בפועל.
נסיבותיו האישיות של הנאשם מלמדות כי הוא יליד 1993, בן 21 שנים. רישומו הפלילי נקי ונטול הרשעות.
אמנם הנאשם כפר בקיומו של המשפט ובעצם הסמכות הקיימת לבית המשפט ועל כן הוא סרב לקבל ייצוג משפטי, כאמור, ומאותה סיבה אף לא הוזמן תסקיר בעניינו.
מאחר ומדובר במקרה ראשון, ובבחור צעיר שכל עתידו לפניו, אני סבור כי יש לחרוג ממתחם הענישה אותו קבעתי ולא להרשיעו בדינו.
עם זאת, על מנת להבטיח כי זאת תהיה הפעם האחרונה בה יהיה מעורב הנאשם בעבירות מעין אלו, אצרף לענישה זו התחייבות של לעבור עבירה דומה ובצידה מאסר אם לא תחתם.
בשל כל אלו, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
הנאשם לא יורשע בדינו כאמור וכמפורט.
אני מטיל על הנאשם התחייבות בסך 2000 שקלים שלא לעבור עבירות על פי פקודת הסמים המסוכנים תוך שנתיים מהיום אם לא יחתום על התחייבות זו עד ליום 01.02.15 ייאסר לחמישה ימים.
עשיתי כמה טעויות שטותיות, ובגללן איבדתי את הביטחון, טעיתי כשסמכתי על הפסיכוט בגלימה השחורה שיעמוד במילה שלו, ומעבר לכל זה, לא הייתי מספיק אסרטיבי.
מצד שני, שורה תחתונה יצאתי בלי כלום תכלס.
מה שככל הנראה קרה הוא שהשופט לקח את הזמן בחודשים האחרונים לעבור על הבקשות שהגשתי, אולי ראה שאין לו איך לצאת מזה, אולי החליט לא להיכנס לזה מלכתחילה, אבל בכל מקרה הוא הצליח לשמור על האגו שלו ושל התובעת, מציג אותי בתור ילד טמבל שלא יודע מה הוא עושה ואת עצמו כשופט רחום וחנון שהחליט לצאת לארג' איתי ולא לזיין אותי הכי חזק שהוא יכול, תוך כדי שהוא מריץ את כל ההצגה הזאת הכי מהר שהוא רק יכול כדי להגיע לפסק דין שתכלס לא מזיק לי, כדי שאני אבין את זה, ולא אנסה להגיש ערעורים או בקשות לפסילת שופט ולהמשיך את כל הקרב המתיש הזה.
משחק יפה, גלימה שחורה.
אז לא לגמרי ניצחתי, אבל גם לא לגמרי הפסדתי.
בכל מקרה יצאתי בלי עונש ממשי, עם ניסיון שאי אפשר לרכוש בשום מקום אחר, תובנות להמשך ואחלה סיפור לנכדים.
אה, ו... תלמדו מהטעויות שלי חברים!